גירושין

בני זוג יהודים, המעוניינים לסיים את קשר הנישואין שביניהם, בין אם נישאו בנישואין אזרחיים ובין אם נישאו בנישואים דתיים, כדת משה וישראל, יוכלו לעשות כן, רק ע"י קיום טקס גירושין, באמצעות בית הדין הרבני.

גירושין מתקיימים בבית הדין הרבני בלבד. הגירושין  נעשים אך ורק בהסכמת שני הצדדים.

כדי להגיע להסכמה בעניין הגירושין נדרשים הצדדים לבחור באחת משתי דרכים:

א. הגעה להסכמות מוקדמות בכל הנושאים הקשורים לגירושין, כמו חלוקת הרכוש והחובות, משמורת והסדרי ראיית הילדים ומזונות הילדים.

ב. ניהול הליכים משפטיים בכל אחד מהנושאים שנויים במחלוקת. המאבק המשפטי אינו נעים ואינו קל, אך פעמים רבות אין מנוס ממנו.

גט

לפי דין  תורה מתבצעים הגירושין נעשים ע"י כתיבת הגט, שהנו שטר, בו מצוינים שמות הבעל והאישה ומקומות מגוריהם ונכתב בו, כי הבעל מגרש את האישה וכי מעתה והלאה היא מותרת להינשא לכל אדם, ומסירת הגט לאישה, בנוכחות עדים.
דיני כתיבת הגט, מסירתו, תכנו ונסחו הם דינים פורמליים ביותר וסטייה מהם עלולה לפסול את הגט ואת הגירושין.

מעיקר דין התורה רשאי הבעל לגרש את האישה אף בעל כורחה.

ע"פ חרם דרבנו גרשום, האישה צריכה לקבל את הגט מרצונה החופשי ובדעה ברורה.

ע"פ חרם דרבנו גרשום, הצדדים התקשרו בקשר הנישואין מרצונם ולפיכך, לא יכול אחד הצדדים לכפות על הצד שכנגד את הגירושין, אלא אם כן התגלו או התרחשו עובדות המהוות על פי הדין עילה המצדיקה מתן פס"ד לגירושין או אף כפיית גירושין.

כאשר שני בני הזוג מחליטים על הגירושין בהסכמה הם מתקשרים בד"כ בהסכם גירושין בו נקבעים כל ההסדרים הקשורים בגירושין. הסכם זה יש להביא לאישור ביה"ד או ביהמ"ש ולאחר ההסכם עדיין יש צורך במתן גט, שבלעדיו לא יהיו הצדדים מגורשים.

אם אין הסכם בין בני הזוג מגיש הצד המעוניין תביעת גירושין נגד הצד השני לביה"ד בו הוא מבקש לקבל או לתת את הגט. כאמור, רק באותם המקרים בהם על פי דין תורה, קיימת עילת גירושין, יפסוק בית הדין לגירושין ורק במקרים מיוחדים יפסוק ביה"ד גם על כפית אחד הצדדים לגירושין.

כפיית בעל לגירושין תיעשה ע"י מאסר בהתאם להוראות החוק. אין כפיה של האישה ע"י מאסר, במקרים המצדיקים כפיית האישה, רשאי ביה"ד לתת לבעל היתר לשאת אישה נוספת, לאחר שהבעל הפקיד בידי ביה"ד גט עבור האישה ומינה את ביה"ד כשליחו למסירת הגט לאישה. בפועל, הדבר מתרחש רק לעתים נדירות.

כאשר אין עילה המצדיקה כפיית אחד הצדדים לגירושין, אף אם ביה"ד נותן פס"ד לגירושין, צריכים הגירושין להתבצע בהסכמת שני בני הזוג. גט שניתן שלא מרצונו של אחד הצדדים הנו גט פסול.

גט שבעל נתן מפני שהכריחו אותו לכך, שלא כדין, נקרא "גט מעושה" ואינו כשר.  אישה שהתגרשה ב"גט מעושה", אינה מגורשת ואם נישאה לאחר על סמך הגט, תהיה אסורה הן לבעלה הראשון והן לשני, ובניה מהשני יהיו "ממזרים". אם הכפייה הנה מוצדקת ומותרת לפי הדין, הגט כשר. ואף מצווה לכפותו
בשל החומרה שבדבר נזהרים מאוד בתי הדין מחשש לגט מעושה ובפועל, אף כשהדבר מותר מעיקר הדין, כמעט ולא פוסקים לכפיית גט.

כאשר נערך בין הצדדים הסכם גירושין ובו נקבע, כי, אם הבעל לא יעמוד בהתחייבותו לתת גט לאישה, יחויב הבעל בתשלום פיצויים, קיים חשש כי הגט שייתן הבעל הנו "גט מעושה", ואם יוגש הסכם כזה לביה"ד הוא יזהר מלאשרו. במדה וכן נערך הסכם כאמור, לא תמיד יחייב ביה"ד את הבעל בתשלום הפיצויים הקבועים בהסכם ובוודאי כשהסכום עולה על הנזק הממשי שנגרם לאישה.