מזונות אשה

אשה נשואה זכאית לקבל מבעלה מזונות הכוללים את כל צרכיה: מזון, ביגוד ומגורים. זכות האשה למזונות קיימת גם על פי דין תורה וגם על פי החוק האזרחי, הקובע כי על דיני המזונות של יהודים יחול דין תורה.

בניגוד להלך המחשבה הרווח בציבור, בעל חייב במזונות אשתו רק כל עוד הם נשואים. לאחר הגירושין הבעל אינו חייב יותר במזונות האשה, שכבר איננה אשתו.

כאשר האשה עובדת ומשתכרת וגובה שכרה מספיק לכיסוי כל הוצאותיה, פטור הבעל מחובת המזונות לאשה ורשאי לדרוש, כי האשה תפרנס את עצמה ממשכורתה שלה.

חיוב המזונות הנו החיוב הכספי העיקרי של הבעל כלפי האשה עקב הנישואין. החיוב כולל פרט למזונות במובן הצר (אוכל) את כל הדרוש לצורך כלכלת האשה לרבות ביגוד, מדור, ריפוי וכד'.

גובה המזונות נקבע בהתחשב ביכולת השתכרותו של הבעל ולא רק במה שהוא מרוויח בפועל.

סירוב הבעל לתת לאשתו מזונות מעניק לאשה את הזכות לדרוש את חיובו במתן גט.

מזונות זמניים

תשלום מזונות אשה זמניים נועד לספק לה מזונות זמניים סמוך לאחר הגשת תביעת מזונות, מבלי שתדרש להמתין עד לסיום הדיון בתביעת המזונות. בית המשפט רשאי לפסוק מזונות אשה זמניים על יסוד בקשה בכתב ותשובה, ללא קיום דיון בעניין , אולם בד"כ נפסקים מזונות אישה זמניים בדיון שקובע בית המשפט.

את מזונות האשה ניתן לתבוע בבית המשפט לענייני משפחה, או, בכרוך לתביעת גירושין, בבית הדין הרבני.

לשם הבטחת תשלום מזונות (הן מזונות אשה והן מזונות ילדים), זכאית אשה שלטובתה ניתן פס"ד למזונות,  לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגבייתם, או, אם היא זכאית לכך, בהתאם להכנסתה, לבקש מהמוסד לביטוח לאומי תשלום מזונות חודשי על יסוד פסה"ד. המוסד ישלם לאשה את הסכומים המפורטים בתקנות הביטוח הלאומי או את הסכומים שנקבעו בפסק הדין, על פי הנמוך מבין השניים.