סיום קשר הנישואין, לא חייב להתבצע בדרך של הגשת תביעות משפטיות בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. בני זוג המעוניינים לסיים את חיי הנישואין בהסכמה וברוח טובה, רשאים לערוך הסכם גירושין, שיאפשר להם להיפרד בהסכמה הדדית.

הסכם גירושין הנו הסכם (חוזה) שעורכים ביניהם בני הזוג ובו הם חופשיים לקבוע את היחסים הממוניים ואת חלוקת הרכוש, הזכויות והחובות ביניהם, בעקבות הגירושין, ואת יתר העניינים שיש להסדירם בעקבות גירושין: מזונות ילדים, אחזקת הילדים, זמני שהות עם כל אחד מההורים. כדי שהסכם גירושין יהיה בר תוקף חוקי, טעון הסכם גירושין אישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי, שיתנו לאחר שיוודא, כי "בני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו".

במקרים רבים, הסכם גירושין לא נוצר כתחליף לניהול הליכים משפטיים בין בני הזוג, אלא נוצר תוך כדי ובעקבות ההליכים המשפטיים, כאשר, במסגרת ניהול התביעה המשפטית מנסה כל אחד מבני הזוג לאלץ את בן הזוג השני להתקשר איתו בהסכם גירושין, שתנאיו יהיו כמה שיותר טובים מבחינתו. מובן, כי לא ניתן לכפות על בן זוג להתקשר בהסכם גירושין שתנאיו גרועים מבחינתו, אולם, לא פעם כאשר מתנה אחד מבני הזוג את הסכמתו למתן או לקבלת הגט בחתימת בן הזוג שכנגד על הסכם גירושין, שתנאיו מקפחים מבחינתו, נאלץ בן הזוג החפץ בגירושין להסכים.

תקפו של הסכם גירושין נובע מהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973. הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג חלות על בני זוג שנישאו מיום 1.1.74 ואילך. סע' 2 (ד) לחוק קובע כי הסכם בין בני הזוג שאושר בפסק דין להתרת נישואין על ידי בית הדין, כלומר: הסכם גירושין, דינו כדין הסכם ממון שאושר לפי החוק.

אד ליום 5.11.08, קבע החוק כי  כל עוד בני הזוג נשואים, הרכוש הרשום ע"ש הבעל שייך לבעל בלבד והרכוש הרשום ע"ש האשה שייך לאשה בלבד. חלוקת הרכוש והחובות בין בני הזוג, המכונה בחוק: "איזון המשאבים", תתבצע אך ורק בעת גירושין או בפטירת אחד מבני הזוג, במקרה כזה יחולקו כלל הרכוש והחובות (פרט לחריגים הקבועים בחוק) בשווה בין בני הזוג, או יורשיהם במקרה של פטירת אחד מהם.

כל עוד לא נתן הבעל את הגט לידי האשה לא מתבצע שיתוף בנכסים והאשה אינה זכאית לקבלת מחצית מרכוש הבעל (וכן להיפך) ולפיכך, יכול היה הבעל, שהוא בד"כ הצד החזק יותר מבחינה כלכלית והוא מי שייפגע יותר מחלוקת הרכוש בין בני הזוג,  לעכב את ביצוע  חלוקת הרכוש מכוח החוק באמצעות עיכוב מתן הגט לאשה ובכך, לאלץ את האשה להתקשר עמו בהסכם גירושין, בתנאים הנוחים לבעל והמקפחים את האשה, כאשר הבעל יקבל נתח גדול יותר מאשר האשה בחלוקת הרכוש המשותף.

ביום 5.11.08 תוקן חוק יחסי ממון בין בני זוג, באופן המשנה לחלוטין את המצב החוקי. התיקון לחוק נועד לאפשר לבתי-המשפט להקדים את הסדר איזון המשאבים ולהורות על חלוקת רכוש בדרך של איזון משאבים גם בין בני-זוג שטרם התגרשו, כאשר מתקיימת אחת מתוך ארבע אפשרויות חלופיות:
1. חלפה שנה מיום שנפתח הליך להתרת הנישואין.
2. חלפה שנה מיום שהוגשה תביעה לחלוקת הרכוש.
3. קיים קרע בין בני הזוג.
4. בני הזוג חיים בנפרד, אפילו תחת אותה קורת גג משך תשעה חודשים.

לבית המשפט או לבית הדין סמכות לשנות את התקופה, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק.